פרשת השבוע שלי היא פרשת "וישב", הנמצאת בספר בראשית, מפרק ל"ז פסוק א עד פרק מ' פסוק כג.
שם הפרשה לקוח מאחת המילים הראשונות בפרק.
הפרשה מתחילה במילים:
"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם."
תקציר הפרשה:
פרשת "וישב" מציגה את היחסים הבעיתיים של יוסף ואחיו. יוסף היה רועה צאן ואביו, יעקב, אהב את יוסף יותר מכל בניו, לכן תפר לו כותונת פסים מיוחדת. אחיו של יוסף קינאו ביוסף בגלל שאביהם אהב והעדיף אותו על פניהם.
יוסף סיפר לאחיו את חלומותיו המשונים:
בחלומו הראשון יוסף ראה 11 אלומות שיבולים שמייצגות את 11 אחיו משתחוות לאלומה שלו.
יוסף מספר להם על חלום נוסף שחלם, ובו השמש והירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו.
האחים מתרגזים כשהם שומעים שאפילו בחלומותיו הוא החשוב וכל השאר משתחווים לו.
אחיו של יוסף רעו את הצאן שלהם רחוק מהבית שלהם. יעקב שלח את יוסף לבדוק מה שלומם ומה שלום הצאן שלהם. כשהאחים רואים את יוסף מגיע הם החליטו לנקום ביוסף. התכנית הייתה שהם יהרגו אותו, ישליכו את גופתו לתוך בור ויגידו לאביהם שהוא נטרף על ידי חיה.
קבוצת סוחרים עברה בדרכה למצרים ויהודה משכנע את האחים לא להרוג את יוסף אלא למכור את יוסף כעבד לסוחרים. האחים טובלים את הכותונת של יוסף בדם של חיה ומביאים אותה אל יעקב. יעקב מזהה את הבגד של בנו וקורע את בגדיו בכדי להתאבל על בנו.
הפרשה מסתיימת בכך שיוסף נמכר לשר הטבחים של פרעה, פוטיפר, שם הוא מצליח מאוד.
כאשר יוסף לא היה מוכן להיכנע לאשת פוטיפר, היא משקרת ואומרת לבעלה – שר הטבחים שיוסף פשע, ויוסף הושלך לכלא. גם שר הטבחים ושר המשקים הושלכו לכלא ושם יוסף פתר בשבילם את חלומותיהם.
3 ערכים / נושאים בפרשה שלי
1. יחסים בין אחים
אחיו של יוסף כעסו עליו בגלל שאביהם אהב אותו יותר מכל האחים והוא היה הבן החשוב והמועדף. הכעס של האחים גרם למכירתו של יוסף לסוחר שהפך אותו לעבד. "שנאת אחים" היא תופעה מורכבת בתולדות ישראל. קין רצח את הבל, יעקב גנב לעשיו את הבכורה, והאחים של יוסף רצו להרוג אותו, ובסוף מכרו אותו לסוחרים. בפרשה כתוב: "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום". לאחר שיוסף מספר להם על שני חלומותיו, השנאה בין אחיו של יוסף ליוסף גוברת וגוברת: "ויוסיפו עוד שנוא אותו".
2. רועה צאן
יוסף רעה את הצאן עם אחיו. "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן..."(בראשית,ל"ז,ב). אני חושבת שתפקידו של רועה צאן כולל אחריות רבה, משום שצריך להשגיח על הצאן ולדאוג שהצאן לא יברח או לדאוג שלצאן לא יקרה משהו. רועה הצאן צריך להיות עצמאי, בוגר, רציני ואחראי. לדעתי רועה הצאן הוא סוג של מנהיג.
3. יוסף בעל החלומות
בפרשה ישנם ארבעה חלומות: שני חלומות של יוסף, ושני חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים. המקובל במקרא ובספר בראשית זה שלחלום יש תפקיד חשוב בתקשור עם אלוהים ובגילוי רצונו ואף העתיד לבני האדם.
אני מאמינה שהחלומות מפרשים את המציאות שלנו משום שקרו כמה פעמים שחלמתי חלום, ואחרי שחלמתי את החלום קרה לי משהו דומה למה שהיה בחלום. החלומות שלי לקראת בגרות הם להמשיך להשקיע בלימודים, לקבל ציונים טובים ולהתמיד בריקוד- הדבר שאני הכי אוהבת לעשות.
ערך שאליו אני מתחברת באופן אישי בפרשה
הערך שאליו אני מתחברת באופן אישי בפרשה הוא יחסים בין אחים – לדעתי בני המשפחה צריכים להיות מלוכדים, לאהוב ולתמוך אחד בשני. במשפחה שלי מאוד חשובה האהבה והתמיכה בין בני המשפחה. ההורים שלי תמיד אומרים לאחי ולי שצריך לשמור על יחסים טובים במשפחה שלנו ועם המשפחה המורחבת, כי הם תמיד יהיו שם בשבילנו, יעזרו, ידריכו ויכוונו אותנו כשנצטרך, וחשוב שגם אנחנו נתנהג ככה.
אחי אלעד ואני
העשרה
"מעשה שני האחים"
היו היו שני אחים עובדי אדמה, שהוציאו לחמם מחלק קרקע שירשו מאביהם.
הם אהבו זה את זה אהבה רבה, ובהגיע עת קציר אלמו את התבואה לאלומות וחילקו אותן ביניהם שווה בשווה – עשר אלומות לאיש.
האח הצעיר התברך באישה ובבנים , ואילו הבכור נשאר ערירי.
בלילה, נדדה שנתו של האח הצעיר. הוא אמר לעצמו : "לי יש ילדים שיטפלו בי כשאהיה זקן. אך אחי מה יהא עליו ? אתן לו חלק מאלומותי". הוא קם ממיטתו , יצא לשדה והעביר שתי אלומות לערימת האלומות של אחיו.
באותו לילה נדדה שנתו של האח הבכור. הוא אמר לעצמו: "אני ערירי וצרכיי מועטים. אחי מטפל במשפחה וצרכיו מרובים". קם והעביר שתי אלומות מערמת אלומותיו לערמת אחיו.
בוקר גילו שני האחים , להפתעתם , כי לכל אחד עשר אלומות, כמו ביום הקודם.
לילה אחר לילה חזרו על המעשה, ומידי בוקר הופתעו מחדש.
באחד הלילות יצאו השניים אל השדה באותה שעה ונתקלו זה בזה מיד הבינו מה שקרה ונפלו איש על צוואר אחיו בבכי.המקום בו גילו האחים רחמים ונדיבות זה כלפי זה , נבחר להיות המקום בו ייבנה בית המקדש.
הסיפור נלקח מתוך הספר "מקווה ישראל" (עמוד ל' סיפור נ"ט), ונכתב ע"י הרב ישראל קושטא בשנת 1851.
הערה:
אני מאוד מתחברת לסיפור וחושבת שככה אחים צריכים להתנהג – לדאוג אחד לשני ולעמוד זה לצד השני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה