שם הפרשה: האזינו
הפרשה נמצאת: בספר דברים, פרק ל"ב, פסוק א'
מקור שם הפרשה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי"
תקציר:
פרשה זו היא מהפרשות החשובות ביותר בתורה, רוב הפרשה היא שירה.
משה רבינו דואג לבני ישראל היות והוא יודע שהם עומדים להיכנס לארץ ישראל בלעדיו, וידוע לו שהם קצרי סבלנות, חסרי אמונה, ורגילים לעזרה.
משה חושש להם מאוד: חששות אילו מביאים את משה לחבר שירה שיש בה אזהרות, זיכרונות ותיאור העתיד שמצפה להם.
משה משתדל ללמד אותם מספר כללי התנהגות: לזכור את התורה, לקיים מצוות, להאמין בה'.
שירתו מדגישה את חשיבות הזיכרון, לזכור את גדולת אלוהים.
משה מזהיר אותם שלא יהיו כפויי טובה, הוא מפחד מכך שכשיתגוררו בארץ ישכחו את ה', ומשה מבטיח שה' לא ישכח את עמו והוא ינקום בפוגעים.
בסוף השירה משה מזכיר להם לשמור על התורה.
בסוף הפרשה אלוהים פונה אליו ומעניש אותו בגלל חטאיו- אסור לו להיכנס לארץ.
ערכים ונושאים בפרשה:
- הכרת תודה וכפיות טובה.
- לראות ולא לגעת.
- חשוב לזכור.
- אפשר נס?
נושא שאליו אני מתחבר באופן אישי:
לראות ולא לגעת - בפרשת "האזינו "נאמר למשה שלא להיכנס לארץ אלא רק לצפות בה, משה צופה עליה מהר נבו.
אני מתחבר לנושא זה מפני שמצב זה (לראות אך לא לגעת) מזכיר לי כי בהיותי בגבעת התיתורה, אני רואה פרחים וצמחים רבים ומתקשה לא לגעת בהם.
יונתן,
השבמחקאהבתי את הפרשה שלך
הסיכום מאוד מעניין
כל הכבוד!
אור פרנג'י